רישום להרצאה פתוחה - ד"ר נאדר בוטו

השמנת יתר היא אחת מסוגיות הבריאות המורכבות ביותר של העידן המודרני. על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי, מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם מתמודדים עם עודף משקל – ולמרות עשורים של מחקר ושלל פתרונות תזונתיים, מגמת ההשמנה לא נעצרת. הסיבה לכך, ככל הנראה, נעוצה בכך שהגישה המקובלת לטיפול בהשמנה מתמקדת בסימפטום ולא בשורש הבעיה.

התפיסה הרווחת היא פשוטה: כניסה של יותר קלוריות ממה שהגוף שורף תגרום לעלייה במשקל. על בסיס תפיסה זו בנויות רוב הדיאטות המוכרות – הגבלת כמות המזון, ספירת קלוריות, הימנעות משומנים או פחמימות.

אולם התופעה המוכרת לרבים – שבה אדם מצמצם את אכילתו באופן משמעותי ובכל זאת אינו יורד במשקל, ולעיתים אף עולה – מעידה שמשוואת “קלוריות פנימה, קלוריות החוצה” אינה מספקת להסביר את המציאות.

ההבנה המעמיקה יותר מצביעה על כך שהשאלה המרכזית אינה כמה אכלנו, אלא מה אכלנו – ובפרט, האם מה שאכלנו סיפק לגוף את חומרי ההזנה שהוא זקוק להם כדי לתפקד כראוי.

כאשר אדם מצמצם את תזונתו או צורך מזון המורכב בעיקר מ”קלוריות ריקות” – כלומר מזון המספק אנרגיה אך נעדר ערכים תזונתיים אמיתיים, כגון פחמימות פשוטות, מזון מעובד ומזון תעשייתי – הגוף אינו מקבל את חומרי הגלם החיוניים לתפקודו.

המצב הזה, המוגדר כ”תת-תזונה”, מפעיל במערכת מנגנון הישרדות עתיק: הגוף, שחש כי הוא נמצא במצב רעב, מתחיל לפרק חלבונים פנימיים למולקולות סוכר ושומן, ואלו נאגרים בגוף כשמורת אנרגיה. התוצאה פרדוקסלית: ככל שמצמצמים יותר, הגוף נוטה לאגור יותר.