מאז גילויו בשנות ה-20, הסיבוב נותר תופעה חמקמקה בתורת הקוונטים: תכונה פנימית של חלקיקים יסודיים שאין לה מקבילה ישירה במכניקה הקלאסית. הוא מתואר כגודל וקטורי קבוע עם שני ערכים אפשריים בלבד, אך עד כה לא ניתנה לו משמעות פיזיקלית ברורה. כעת, תיאוריה חדשה מציעה מודל מהפכני להבנת הסיבוב דרך עקרונות פיזיקליים מוכרים מעולם הזורמים.
הסיבוב כעיקרון הידרודינמי
ליבת התיאוריה טוענת כי האלקטרון איננו נקודה חסרת ממדים אלא מבנה סיבובי של ריק סופר-נוזלי חסר חיכוך, שנוצר ברגעי המפץ הגדול. סביב גרעין סיבובי נוצרים קווי זרימה מעגליים, והפער במהירות הסיבוב בין המרכז לשוליים הוא שמוליד את ערך הסיבוב 1/2. באופן זה, התופעה מקבלת ביטוי ממשי של תנועה סיבובית עם תנע זוויתי, בדיוק כפי שניתן למדוד בזורמים ממשיים.
קשר קבוע פלאנק לסיבוב
התנע הזוויתי של האלקטרון כתוצאה מהמבנה הסיבובי המתואר שווה לקבוע פלאנק, והקבוע עצמו מוסבר כתוצאה של קצב סיבוב רדיאני של הוורטקס. מכאן נובע ש-ִפ (h-bar), הנחשב ליחידת היסוד הקוונטית, הוא למעשה תוצאה של תנע זוויתי מינימלי של סיבוב של רדיאן אחד בוורטקס.
יצירת השדה המגנטי
זרימת המטען סביב ציר הסיבוב של הוורטקס יוצרת מומנט מגנטי, אשר מקבל כיוון מוגדר בהתאם לסיבוב. כך נוצר הקיטוב המגנטי (“סיבוב מעלה” ו”סיבוב מטה”) כמצבים אפשריים של דיפול מגנטי הנובע מן הסיבוב הפנימי, ולא כתכונה מסתורית נטולת הסבר. במודל זה, הקבוע הג’י (g-factor) שמופיע בתורת הקוונטים מקבל הסבר מכני מלא.
משמעות קוסמית
הבנת הסיבוב כתוצאה של מערבולת ריק קדומה פותחת אפשרות לגשר בין פיזיקת החלקיקים לבין תופעות קוסמיות. סיבוב גלקסיות, היווצרות חורים שחורים ושדות מגנטיים קוסמיים יכולים כולם להיות מוסברים באותה מתודולוגיה הידרודינמית, המצביעה על חוק טבע אחיד המתקיים בכל קנה מידה.
לסיכום, התיאוריה החדשה מעניקה לסיבוב של האלקטרון משמעות פיזיקלית עמוקה, הנובעת ממבנה סיבובי של ריק סופר-נוזלי חסר חיכוך. בכך היא מגשרת על הפער בין התיאור הקוונטי המופשט לבין חוקי הפיזיקה הקלאסיים, ומציעה שפה חדשה לאיחוד בין עולמות הפיזיקה.
