מטרת מאמר זה להציג תיאוריה חדשה, המסבירה את מנגנון האינרציה, בכך שהיא מביאה הסבר מספק למנגנון האינרציה, שאינו מובן גם כיום. כאשר מתייחסים לריק כאל נוזל עם צפיפות מדידה, ניתן להשתמש בחוקי ההידרודינמיקה כדי לתאר את התנהגות הריק כאשר הוא נגרר אחרי גוף נע. האינרציה היא תוצאת ההתנגדות הראשונית בין הגופים הנעים, נגד הריק הסטטי. הגוף הנע גורר את הריק המתנגד בזמן ההאצה, עד לנקודה בה הריק נוסע עם הגוף הנע, והוא בעל מהירות זהה. כאשר הגוף מאיט, הריק ממשיך לזרום, ולדחוף את הגוף בכיוון הזרימה המקורית, עד אשר לעצירתו המוחלטת. הביטויים המבוססים על תיאוריית פלאנק נגזרים להוכחת האקוויוולנטיות שלו לחוק האנרציה של ניוטון.
הביטויים המבוססים על הידרודינמיקה נגזרים כדי לאשר את התיאוריה לפיה הכוח המופעל על גוף סטטי בכוח הכבידה ועל גוף נע באינרציה, היא אקוויוולנטית לחוק ניוטון. עקרון האקוויוולנטיות החזק מאושר מחדש, ולפיכך, משוואות איינשטין נשמרות.
