מכניקת הקוונטים, שנולדה בראשית המאה ה־20, שינתה את הדרך שבה אנו מבינים את החומר והאנרגיה. היא אפשרה חיזויים מדויקים ופתחה פתח לטכנולוגיות מתקדמות, אך נותרה תיאוריה שקשה להסביר במונחים מוחשיים. האלקטרון מתואר כחלקיק נקודתי, והגל הקוונטי נתפס כמשוואה מתמטית נטולת מציאות פיזית ברורה. כאן נכנסת לתמונה תיאוריה חדשה: אלקטרון כמבנה מערבולתי יציב.
אלקטרון שנע כמו מערבולת
במקום חלקיק זעיר נטול פנים, האלקטרון מתואר כזרימה מערבולתית בתוך ואקום הדומה לנוזל־על. יש לו סיבוב פנימי במהירות האור – המקושר לאורך קומפטון – ותנועה חיצונית שמולידה את אורך דה־ברוי. שילוב שתי התנועות יוצר מסלול לולייני במרחב־זמן, שמסביר כיצד אלקטרון יכול להתנהג גם כחלקיק וגם כגל.
הסבר חדש לניסויי מפתח בקוונטים
במקום להסתמך רק על הסתברות, כפי שקורה בפרשנות המקובלת, המודל המערבולתי מסביר תופעות כמו התאבכות ומנהור באמצעות גיאומטריה ותנועה ממשית. כך, למשל, דפוסי ההתאבכות בניסוי שני הסדקים נובעים משינויי פאזה פנימיים של המערבולת – לא מקריסת פונקציה מסתורית.
פענוח תופעת הספין
הספין, אחת התכונות הייחודיות והחמקמקות של האלקטרון, מקבל כאן הסבר חדש. הספין נובע מהבדל בין סיבוב הליבה לבין סיבוב הגבול של המערבולת. כתוצאה מכך, כדי להחזיר את האלקטרון לאותו מצב, יש צורך בסיבוב כפול של 720 מעלות – תופעה שמקבלת סוף־סוף משמעות גיאומטרית ברורה.
הסבר לקבועים פיזיקליים
התיאוריה מציעה גם מבט חדש על הקבוע המבני העדין, מספר מסתורי שמופיע שוב ושוב בפיזיקה. כאן הוא מוסבר כיחס גיאומטרי בין תדירויות התנועה ההליקלית לבין הסיבוב הפנימי – תוצאה ישירה של מבנה המערבולת, ולא קבוע שרירותי.
השוואה לגישות אחרות
בניגוד לפרשנויות דטרמיניסטיות אחרות, כמו מכניקת בוהם שמסתמכת על רעיונות מופשטים, כאן מדובר במבנה פיזי ממשי בוואקום. זהו גשר טבעי בין פיזיקה קלאסית, תורת היחסות ותופעות קוונטיות – שמחבר בין ניבוי מדעי לבין הבנה אינטואיטיבית.
לסיכום, הצגת האלקטרון כמערבולת בוואקום אינה רק שינוי נקודת מבט – היא ניסיון אמיץ לנסח מחדש את יסודות הפיזיקה. אם הרעיון יעמוד במבחן הניסויים, הוא עשוי לספק תשובות לחידות עמוקות, להחזיר את הדטרמיניזם לשיח המדעי, ולחזק את ההבנה שלנו על האופן שבו החומר והאנרגיה שזורים במארג היקום.
