מאז ראשית הפיזיקה המודרנית נחשבה מהירות האור כקבוע יסוד בלתי משתנה, עיקרון שממנו נבנתה תורת היחסות המיוחדת של איינשטיין. אך מה אם “הקבוע” הזה איננו אלא תופעה emergent – תוצאה של אינטראקציה עמוקה יותר עם מציאות פיזיקלית נעלמת? המחקר הנוכחי מבקש להאיר מחדש את השאלה הזו ולהציג את האור לא כישות נפרדת, אלא כביטוי ישיר למבנה הפנימי של הריק.
הריק כסופר-נוזל פעיל
במסגרת ההבנה החדשה, הריק איננו חלל ריק אלא תווך דינמי – סופר-נוזל בעל תכונות מכניות. יש לו אלסטיות, צמיגות וצפיפות הניתנות למדידה והשפעה. תכונות אלו קובעות את מהירות התקדמות הפוטון, שמתואר כוורטקס – מערבולת זעירה בעלת מבנה מוגדר. בהתאם לכך, מהירות האור היא תולדה של יחס בין אלסטיות הריק לצפיפותו, ממש כפי שמהירות הקול נגזרת מתכונות החומר שבתוכו.
צפיפות הריק ומשמעותה הקוסמית
אחת המסקנות המרכזיות היא שהריק עצמו מחזיק צפיפות פיזיקלית ממשית, בסדרי גודל התואמים את הצפיפות הקריטית של היקום. צפיפות זו קשורה בקשר הדוק לקבוע הכבידה ואף מאפשרת לפרש את התרחבות היקום ואת אנרגיית החושך מתוך תכונות פנימיות של הריק. בכך נוצרת גישה מאוחדת המגשרת בין קוסמולוגיה, שדות קוונטיים ומכניקה קלאסית.
מהירות האור כמאפיין משתנה
המודל מציע כי מהירות האור איננה קבועה בכל מקום. באזורים בעלי צפיפות ריק גבוהה יותר – למשל בסביבת חורים שחורים או כוכבים מסיביים – מהירות האור פוחתת, וזו הסיבה האמיתית להתארכות הזמן הגרביטציונית. זוהי גישה מכנית פשוטה אך עמוקה, המקשרת בין גיאומטריית המרחב-זמן לבין תכונות פיזיות של תווך הריק.
לסיכום, התפיסה החדשה מציעה כי מהירות האור אינה עיקרון עליון אלא נגזרת ישירה מתכונותיו של הריק, סופר-נוזל קוסמי המאחד בתוכו את יסודות הפיזיקה המוכרת. בכך היא פורצת את גבולות ההבנה המסורתית ומציעה בסיס תאורטי מאוחד ליחסות, קוסמולוגיה ותורת השדות. מה שנחשב לקבוע מוחלט מתגלה כקצב פעימה של היקום החי, הנובע מתוך מבנה פנימי של המציאות עצמה.
