איוואסקה, משקה פסיכואקטיבי מסורתי ממקור דרום-אמריקאי, זוכה בשנים האחרונות לעניין מחקרי הולך וגובר בשל יכולותיו הטיפוליות הפוטנציאליות. בעוד שמחקרים קודמים התמקדו בעיקר בהשפעות לטווח ארוך, מחקר חדש זה בוחן את “האפטרגלו הפסיכדלי” – התקופה שבין יום ועד שבועיים לאחר השימוש – תוך שימוש בשיטת מדידה חדשנית המאפשרת תיעוד בזמן אמת של השינויים בחיי היומיום.
שיטת המחקר החדשנית
36 משתתפים עברו מפגש איוואסקה בן 4 ימים, לאחר השתתפות בתוכנית הכשרה של שנה שהכינה אותם למסע הפסיכדלי. חידוש משמעותי במחקר היה השימוש בהערכה רגעית אקולוגית (EMA) – המשתתפים דיווחו שלוש פעמים ביום למשך חמישה ימים לפני ואחרי המפגש על מצב הרוח ומיומנויות המיינדפולנס שלהם. גישה זו מפחיתה משמעותית את הטיות הזיכרון המאפיינות שאלונים רטרוספקטיביים.
ממצאים עיקריים
התוצאות העיקריות הראו שיפור משמעותי בשלושה תחומים מרכזיים: עלייה ברגש חיובי, ירידה ברגש שלילי, ושיפור במיומנויות מיינדפולנס בחיי היומיום. ממצא מעניין במיוחד היה שחוויות חריפות מסוימות במהלך המפגש – כמו התעלות מעבר לזמן ומרחב, פריצת דרך רגשית, ואף חוויות מאתגרות הכוללות צער, בידוד וסבל פיזי – היו קשורות לעלייה גדולה יותר ברגש החיובי לאחר המפגש.
הקשר בין אתגר לצמיחה
ממצא מפתיע הוא שחוויות מאתגרות במהלך המפגש לא הובילו להידרדרות אלא דווקא לשיפור ברווחה. אולם, חשוב להבין ממצא זה בהקשר המתאים: המחקר נערך במסגרת בטוחה ומבוקרת, עם הכנה מקצועית ותמיכה צמודה. תופעת “צמיחה פוסט-טראומטית” עשויה להסביר כיצד עימות עם רגשות וזיכרונות קשים במסגרת תומכת יכול להוביל להתפתחות פסיכולוגית.
עם זאת, חשוב לציין שהמחקר לא מצא קשר בין החוויות החריפות לשיפור ברגש השלילי או במיינדפולנס – רק הרגש החיובי הושפע ישירות מהחוויות המיוחדות במהלך המפגש.
בטיחות ומגבלות
מבחינת בטיחות, אף משתתף לא הראה הידרדרות קלינית משמעותית, ורק 5.5% הראו סימני הידרדרות אפשרית קלה במצב הרוח. תוצאות אלו תומכות בבטיחות היחסית של שימוש באיוואסקה במסגרת מבוקרת עם הכנה מתאימה.
לסיכום, מחקר זה מספק ראיות מבוססות להשפעות החיוביות התת-חריפות של איוואסקה על רווחה נפשית ומודעות קשובה בחיי היומיום, תוך שימוש בשיטת מדידה חדשנית המקטינה הטיות. הממצאים מדגישים את חשיבות ההכנה, ההגדרה והתמיכה המקצועית כתנאים הכרחיים למיצוי הפוטנציאל הטיפולי תוך הבטחת בטיחות. יחד עם זאת, יש צורך במחקרים נוספים בקרב אוכלוסיות שונות ועם מעקב ארוך יותר כדי להבין את מלוא הפוטנציאל והמגבלות של גישה טיפולית זו.