שזירה קוונטית היא אחת התופעות המדהימות ביותר בפיזיקה המודרנית. כאשר שני חלקיקים משתזרים, מדידה שמבוצעת באחד משפיעה מיידית על השני, גם אם הם מופרדים במרחק של גלקסיות. איינשטיין כינה זאת “פעולה רוחנית מרחוק”, משום שהיא נראתה מפרה את העיקרון שום דבר לא נע מהר יותר מהאור.
עשרות שנים של ניסויים אישרו שהשזירה אמיתית ומשמשת כבסיס לטכנולוגיות כמו מחשוב קוונטי והצפנה קוונטית. אולם למרות ההצלחה המתמטית, עדיין חסר הסבר פיזיקלי אינטואיטיבי: איך בדיוק חלקיקים נשארים מחוברים?
הפרשנויות הקיימות מתמודדות עם קשיים משמעותיים. הפרשנות הקופנהגנית פשוט מתחמקת מהשאלה, העולמות-המרובים דורשת מולטיוורס אינסופי, ותורות המשתנים הנסתרים הוכחו כבלתי-אפשריות על ידי משפט בל. זה מצביע על הצורך בגישה חדשה.
הפתרון: מערבולות ברקום העל-נוזלי
פרשנות חדשה מציעה תמונה פיזיקלית קונקרטית: הרקום הקוונטי אינו חלל ריק, אלא מדיום על-נוזלי דינמי – תשתית רציפה המסוגלת לתמוך במבני מערבולת מאורגנים עצמית. תופעות כמו אפקט קזימיר והסטת לאמב מאשרות שלרקום יש תכונות פיזיקליות מדידות.
במודל זה, חלקיקים יסודיים כמו אלקטרונים הם מבני מערבולת יציבים ברקום, בדיוק כמו מערבולת במים – נראית כמבנה נפרד אך למעשה היא דפוס זרימה קוהרנטי.
האנלוגיה ההידרודינמית פשוטה: צלחת הנדחפת דרך בריכה יוצרת שתי מערבולות מסתובבות-נגד בקצותיה. על פני השטח הן נראות נפרדות, אך מתחת לפני השטח הן מחוברות באמצעות דפוסי זרימה רציפים.
כך גם בשזירה קוונטית: חלקיקים משתזרים תואמים למערבולות על פני השטח – נראים נפרדים אך למעשה מחוברים באמצעות דפוסי זרימה ברקום העל-נוזלי. המתאמים נובעים לא מתקשורת בין החלקיקים, אלא מהיותם חלק ממערכת מערבולת אחת.
קוהרנטיות ושימור
כאשר מדידה מפריעה לחלק אחד של מערכת משתזרת, המערכת כולה מגיבה מיידית כדי לשמור על התכונות הטופולוגיות שלה. זו לא העברת מידע אלא הנטייה הטבעית של המערכת לשמור על מבנה קוהרנטי.
המודל משחזר את ההפרות הקוונטיות של אי-השוויונות של בל מבלי להפעיל השפעות על-אוריות או לנטוש ריאליזם. המתאמים נובעים ממבנים נעולי-פאזה הנשמרים על ידי התכונות הטופולוגיות של הרקום.
לסיכום, הפרשנות המבוססת-מערבולת מספקת גם קפדנות מתמטית וגם אינטואיציה פיזיקלית. היא מציעה מנגנון קונקרטי, לא דורשת מולטיוורס, ושומרת על לוקאליות דרך רציפות הרקום. המודל מייצג חזרה לאידיאל של פיזיקה כחקר תופעות קונקרטיות, ומציע שהפער בין פיזיקה קלאסית וקוונטית עשוי להיות פחות יסודי ממה שחשבנו – ובכך מספק גשר קוהרנטי להבנת המציאות הקוונטית.
