למעלה ממאה שנה חוקרים את תכונותיו של האלקטרון, חלקיק בסיסי בעל מטען שלילי קבוע. אלא שחרף ההתקדמות הטכנולוגית והניסויית העצומה, נותרה שאלה אחת מהותית ללא מענה ברור: מהו למעשה מטען חשמלי? האם מדובר בתכונה מובנית ובלתי ניתנת לפירוק, או שמא יש לה שורשים פיזיקליים עמוקים יותר? תיאוריה חדשה מציעה תשובה מעוררת מחשבה.
האלקטרון כמערבולת במרחב על־נוזלי
על פי התיאוריה, יש לראות באלקטרון לא נקודה חסרת מבנה אלא מערבולת בלתי מסתובבת (irrotational vortex) המתהווה בתוך מרחב קוסמי על־נוזלי. מרחב זה, המכונה “ואקום סופר-נוזלי”, מתואר כמדיום חסר חיכוך אך בעל צפיפות ואנרגיה. התנועה הסיבובית של חלקיקי היגס חסרי מסה סביב מרכז המערבולת יוצרת תכונות כמו מסה, ספין ומטען. כיוון הסיבוב קובע את סוג המטען: מערבולת מתכנסת כלפי המרכז יוצרת מטען שלילי (אלקטרון), בעוד שמערבולת מתפשטת כלפי חוץ מייצרת מטען חיובי (פוזיטרון).
המטען החשמלי כשטף נפחי
בתוך מסגרת זו, המטען החשמלי אינו תכונה יסודית בלתי מוסברת אלא ביטוי לכמות המסה המואצת החולפת דרך שטח מסוים בפרק זמן נתון, כשהכול מתרחש בתוך המרחב העל־נוזלי. לפי מודל זה, המטען הוא למעשה צפיפות שטף הנפח של הוואקום, כשהוא מומר לאנרגיה סיבובית. בניסוח מתמטי: המטען הוא תוצר של שטף הנפח כפול שטח הפנים של הספירה שמקיפה את המערבולת, מחולק בקשיחות של הוואקום.
המשמעות הפיזיקלית של הנוסחה
הנוסחה החדשה מפשטת את יחידות המטען: מסה כפול אורך בשלישית לחלק לזמן בריבוע, מותאמת לקבוע הדיאלקטרי של הוואקום. כלומר, מטען חשמלי הוא לא יותר מאשר תוצאה של מסה מואצת העוברת בשטח סגור, תוך אינטראקציה עם סביבה קוסמית גמישה. תיאור זה מסביר מדוע המטען נשמר תמיד, ומעניק פרשנות חדשה ומוחשית לחוק שימור המטען.
לסיכום, אם נבין את האלקטרון כמערבולת ולא כנקודה חסרת ממד, המטען החשמלי כבר אינו תעלומה אלא נגזרת ישירה מהתנהגות הידרודינמית במדיום קוסמי. התיאוריה הזו עשויה לספק את הגשר המיוחל בין פיזיקה קלאסית, מכניקת הקוונטים ותורת השדה, ולפתוח פתח לעידן חדש בהבנת היסודות של היקום.
