כוח הכבידה מלווה את האדם משחר ההיסטוריה, אך המנגנון העומד בבסיסו נותר אחד הסודות השמורים של הפיזיקה. במשך מאות שנים שלטו התיאוריה הניוטונית ותורת היחסות הכללית של איינשטיין, אך אף אחת מהן לא הצליחה לפענח מדוע גרמי שמיים נמשכים זה לזה. כעת, תיאוריה חדשה מבקשת להאיר את המנגנון העמוק של הכבידה ולהסביר אותו דרך עקרונות של זרימה, לחץ ומערבולות הנוצרים בריק עצמו.
מערבולות שנולדו מהמפץ הגדול
על פי ההצעה החדשנית, הכבידה אינה כוח מושך אלא תוצאה של לחץ שנוצר בתוך מערבולות אנרגטיות, שנוצרו לאחר המפץ הגדול. המערבולת מעקמת את המרחב-זמן סביב לה, רותמת אליה חלקיקי אנרגיה ואבק, ויוצרת מסה. הזרימה בתוך המערבולת, כאשר היא פוגעת בעצם, מעבירה אליו מומנטום ודוחפת אותו לעבר מרכז המערבולת. כך נוצר כוח השקול לחוק השני של ניוטון.
החיכוך שמסביר את קבוע G
אחת התעלומות הגדולות של הפיזיקה היא קבוע הכבידה G. בתיאוריה זו, G איננו רק קבוע אמפירי – אלא תוצאה של כוח הגרר שמפעיל הוואקום הסטטי על זרימת האנרגיה של המערבולת. כוח זה מחליש את עוצמת הכבידה ומסביר את ערכו של G כמדד להתנגדות בתוך המדיום העל-נוזלי של הריק.
כוח כבידה בין שתי מערבולות
כאשר שני גופים נמצאים בקרבה, המערבולות שמקיפות כל אחד מהם מושכות זו את זו, לא בשל מסתן אלא בשל המתח הנוצר ביניהן. התנגשות הזרימות והתגובות ההדדיות יוצרות כוח שקול לחוק הכבידה האוניברסלי של ניוטון, אך כאן הוא מוסבר לא דרך “משיכה מסתורית”, אלא כתוצאה של דינמיקת מערבולות בתוך מרחב על-נוזלי.
השלכות והצצה לעתיד
אם התיאוריה הזו תאומת ניסויית, ייתכן ונידרש לשנות מהיסוד את הדרך בה אנו מבינים את הקוסמוס. לא עוד כבידה ככוח מסתורי, אלא כנגזרת של זרימות ואינטראקציות בתוך הריק. מעבר להבנה תאורטית עמוקה יותר, התיאוריה פותחת פתח להנדסה של טכנולוגיות שיתבססו על שינוי כיוון הזרימה או הפחתת לחץ – אולי אף לטכנולוגיות נוגדות-כבידה.
לסיכום, במקום לראות בכבידה כוח מושך שפועל מרחוק, התיאוריה החדשה ממקמת את מקור הכבידה בזרמים דינמיים של אנרגיה בתוך הריק עצמו. המסה אינה גורמת לכבידה – אלא נוצרת על ידה. אם נצליח לאשש את עקרונות המערבולת הקוסמית, נזכה לא רק בתובנה חדשה על היקום, אלא גם ביכולת להשפיע עליו בדרכים שעד כה היו שמורות לדמיון בלבד.
