הבנת המנגנונים הביולוגיים הבסיסיים ברמה המולקולרית, התאית, הרקמתית והאיברית מספקת בסיס לניסוח תיאוריות חדשות על גורמי מחלות. במאמרו החדשני, ד”ר נאדר בוטו, מציג תיאוריה מקורית המקשרת בין עוצמת הדחק (סטרס) לבין סוגי מחלות באותו איבר, תוך התייחסות לארבעת שלבי החיים: גירוי, התרחבות, התכווצות והרפיה. התיאוריה מציעה הסבר חדש לשאלה מדוע אותו דחק יכול להשפיע על איברים שונים ולגרום למחלות שונות באותו איבר.
עוצמת הדחק וארבע דרגות הפחד
עוצמת הדחק נקבעת על פי האיזון בין עוצמת הגירוי לבין היכולת הסובייקטיבית להתמודד עמו. בדחק חריף, עוצמת הדחק עשויה להיות מושפעת מאחת מארבע דרגות הפחד: דאגה, פחד, חרדה ואימה, הקשורות לארבעת שלבי החיים.
“כאשר קונפליקט טראומטי אינו נפתר, הדחק הופך לכרוני,” מסביר ד”ר בוטו. “במקרים כאלה, דפוסי התגובה עוקבים אחר ארבעת השלבים של תגובה לדחק כרוני – אזעקה, התנגדות, הסתגלות ותשישות – שעלולים להפוך למזיקים.”
לדוגמה, אם אדם מודאג באופן כרוני לגבי מעמדו התעסוקתי, בלוטת התריס שלו עלולה להיחסם בשלב הגירוי, מה שיגרום לפעילות יתר של הבלוטה. אם האדם חי בפחד מתמיד מאובדן עבודתו, הבלוטה תיחסם בשלב ההתרחבות ותופיע כזפק.
ארבעת שלבי החיים וסוגי מחלות
אחת התכונות של מערכות חיות היא הפעימה הדינמית בקצב של ארבעה שלבים המכונים “ארבעת שלבי החיים”: גירוי, התרחבות, התכווצות והרפיה. פעימה זו היא גם ביטוי של כוח החיים, הניתן לצפייה בפעולות החשמליות והמכניות שלו.
“בנסיבות רגילות, תגובת ארבעת השלבים דועכת והגוף נרגע וחוזר למצבו הרגיל 3 דקות לאחר שהמצב המאיים הסתיים והסכנה האמיתית או המדומיינת הוסרה,” מציין ד”ר בוטו. “אולם, אם הדחק נמשך והגוף אינו מסוגל להתמודד, סביר שמשאבי הגוף ייחסמו באופן כרוני באחד מארבעת שלבי החיים. זה יתבטא תחילה כתפקוד פיזיולוגי לקוי של האיבר הספציפי ולאחר מכן יהפוך למחלה אורגנית.”
ישנם כללים קבועים המנחים את הופעת המחלה בהתאם לארבעת שלבי הדחק וחסימה של אחד מארבעת שלבי החיים:
- חסימה בשלב הגירוי – מתבטאת כרגישות יתר ופעילות יתר. בבלוטות אנדוקריניות זה יתבטא כפעילות יתר, כמו פעילות יתר של בלוטת התריס, הפרשת יתר אינסולין בלבלב, רמות גבוהות של אדרנלין.
- חסימה בשלב ההתרחבות – מתבטאת בבלוטות כהיפרפלזיה או ציסטות. באיברים אחרים יכול להתבטא דרך הגדלה של האיבר או כעיבוי של הרירית. לדוגמה, בבלוטת התריס זה יתבטא כזפק, בתימוס כתימומה, בשחלות כהיפרפלזיה וכדומה.
- חסימה בשלב ההתכווצות – מופיעה כקשריות בבלוטות האנדוקריניות ובשדיים. בשרירים חלקים, כמו דפנות העורקים, זה מתבטא כיתר לחץ דם. באיברים יכול להופיע ככיבים, דלקות מפרקים ועוד.
- חסימה בשלב ההרפיה – מבטאת חוסר אנרגיה. בבלוטות אנדוקריניות מופיע כתת פעילות, ואילו באיברים יכול להופיע למשל כבקע, ריפיון, דיכאון, מחלות זיהומיות וכשרמת החיוניות נמוכה מאוד יתבטא כסרטן או נמק.
הצד הימני והשמאלי של הגוף
ממצא נוסף בתיאוריה של ד”ר בוטו מתייחס לצד הימני והשמאלי של הגוף. “אצל גברים המתמודדים עם גורמי דחק, הצד השמאלי של המוח בדרך כלל מגורה יתר על המידה והצד הימני של הגוף מגיב ומרגיש את הדחק. אצל נשים המתמודדות עם גורמי דחק, הצד השמאלי של הגוף או האיבר מרגיש את השפעות הדחק וזה קובע את הנטייה למחלה.”
לדוגמה, פחד מנטישה על ידי האב או האם עשוי להופיע כדלקת ריאות בריאה הימנית והשמאלית, בהתאמה.
תגובתיות פסיכולוגית ושכבות עובריות
ד”ר בוטו מסביר שכאשר הקונפליקט הטראומטי נתפס כאיום על ההישרדות, רקמות שמקורן באנדודרם (השכבה הפנימית) מעורבות. כאשר יש תחושה של חוסר תמיכה, רקמות שמקורן במזודרם מעורבות. וכאשר יש תחושה של ניתוק והפרדה, רקמות שמקורן באקטודרם (השכבה החיצונית) מעורבות.
לסיכום, התיאוריה החדשה של ד”ר נאדר בוטו מספקת בסיס לסיווג חדש של מחלות, העשוי לסייע לחוקרים בזיהוי מדויק של הקונפליקט הנפשי שצריך לעבד ולפתור. מטרת הטיפול היא לחדש את קצב פעימת החיים בהתאם לארבעת שלבי החיים, על ידי עיבוד ופתרון הקונפליקט הנפשי באמצעות השלמת תהליך הלמידה.
